(על פי טענות צמחונים, טבעונים ולוחמי האקלים)
מאת :ד"ר אמנון מיכאל
לאחרונה פרסמה נטע אחיטוב במוסף עיתון "הארץ" (2020.5.1 (כתבה נרחבת שכותרתה:
"החוקרים מתריעים, הסכנה מוחשית. למה אנחנו עדיין אוכלים בעלי חיים?"
הדברים אינם חדשים, מאמרים כאלה מתפרסמים בכל אמצעי התקשורת בתדירות גבוהה.
הנושא הקושר את התחממות כדור הארץ עם שינויים קיצוניים באקלים אל גידול וצריכת בעלי חיים כמזון לבני האדם, מתבסס על
נתונים ומחקרים שחלקם נכון מדעית. אלא שהבעיה היא בהסקת מסקנות מרחיקות לכת שאינן נכונות ולא פעם מוגזמות ומעוותות.
נטע אחיטוב מעלה נושאים שונים שאינם קשורים ביניהם כדי לחזק את המסר העיקרי שלה – שאכילת בשר בעלי
חיים מסוכנת לאנושות כי היא גורמת להופעת מגפות הרסניות (פנדמיות), ושגידול חיות משק בשיטות אינטנסיביות ("תעשייתיות") היא אכזרית וגם גורמת להופעת מחלות חדשות וכן לעמידות לאנטיביוטיקה.
לטענתה …"תעשיית העופות מספקת את המאגר הגדול ביותר של מחלות מסוכנות לבני אדם". לדבריה, 11 מתוך 16 זני שפעת מזיקים "מגיעים מלולים תעשייתיים" וכי 37 מוטציות גנטיות התרחשו בתעשיית העופות.
יתרה מזאת, …"שיעור התמותה משפעת העופות עומד על %50 בקרב ילדים…האם האפשרות לאכול חזה עוף
לארוחת ערב שווה את הסיכון לאבד אחד מכל שני ילדים למחלה הזאת?"
אכן דברים מקוממים ביותר וניסיון לזרוע פחד בהתבסס על "מחקרים" לא ברורים וללא מובאות מתועדות. כל מי שקשור לענף הלול, לענפי בעלי חיים אחרים ולחקלאות בכללותה חייב לדעת כיצד להתגונן ולהכין עצמו לעמוד מול
טענות בוטות כאלה. ראשית, יש להבין מה הם הגורמים והנסיבות להופעת מגפות ובמיוחד מחלות זואונוטיות (שמקורן בבעלי חיים).
נתרכז במחלות הנגרמות על ידי נגיפים (וירוסים). ידועות מעל 20 משפחות נגיפים ובהן מעל 200 מינים הגורמים למחלות בבני אדם. מומחים משערים כי בבעלי חיים ממשפחת היונקים (מכרסמים, מפריסי פרסה וגם עטלפים) מקננים יותר מ-000,300 מיני נגיפים. ההנחה היא כי בעולם כולו – בחי, בצומח ובאוקיינוסים – מתקיימים כנראה מאות מיליוני מינים של נגיפים, צורת החיים הראשונית, מאז ומעולם. נגיפים נמצאים גם על ובתוך גוף האדם כחלק מהמיקרוביום (וירום) הטבעי שלנו.
איך מתחילות מגפות (נגיפיות) ומדוע?
נגיפים מתרבים רק בתוך תאים חיים, לאחר שהם חודרים אליהם ומכתיבים למערכת הגנטית של התא המאחסן לשכפל אותם. כדי לחדור אל תא חי, הנגיף נצמד אל דופן התא ונקשר אל אתר דרכו הוא מחדיר את חומצת הגרעין שלו. אם לנגיף אין אתר מתאים על מעטפתו החיצונית הוא לא יוכל לחדור אל התא החי. על פני כל תא חי ישנם אתרים מסוגים שונים, חלקם יחודיים מאד, חלקם נפוצים במספר רחב של תאים. באותה מידה, גם לנגיפים ישנם אתרים, חלבונים המותאמים להתקשר אל אתרים מסויימים על פני תאים חיים. אם מופיע זן של נגיף שמקנן בבעל חיים ממין אחד אשר עבר שינוי גנטי, מוטציה או שיחלוף גנטי, המתאים אותו להיצמד לאתר של תאי אדם, מאותו רגע הוא יהיה מסוגל להדביק בני אדם (קפיצה גנטית ממין אחד לאחר). אם בנוסף, הנגיף מידבק מאד (עוברבקלות מאדם לחברו על ידי מגע או בדרך הנשימה) ואם הוא גם אלים (גורם לנזק כבד ברקמות חיוניות) נוצר מצב של מגפה פוטנציאלית.
רוב הנגיפים נמצאים בפונדקאים קבועים של בע"ח, צמחים וכו' אבל מדי פעם נגיפים מדלגים ממין אחד לאחר
("קפיצה גנטית") ואז גם גורמים למחלה חדשה. נגיפים ממשפחות מסוימות ידועים כבעלי סיכויים גבוהים
להופעת מוטציות ושינויים במטען הגנטי שלהם. לדוגמה – נגיפי השפעת משתנים כל הזמן ולכן מידי שנה משנים
את הרכב תרכיבי החיסון נגדם. כיוון שהאוכלוסייה נחשפת לשפעת כל חורף מחדש, שינויים קטנים בנגיף אינם מהווים סכנה גדולה. מה גם שכל סתיו מחסנים חלק ניכר מהאוכלוסייה, בעיקר הבוגרת, ובכך מונעים מחלה קשה.
אך בגלל שהאפשרויות לשינויים בנגיפי השפעת רבות כל כך, מדי פעם מופיע זן שונה מאד מהזנים הקודמים, אשר אין באוכלוסיית האדם כל
חסינות מוקדמת נגדו ואז התוצאות קשות ודרמטיות מאד. כאלה היו המגפות של השפעת "הספרדית" בשנים 19-1918 שגרמה למותם של עשרות מיליוניאנשים, השפעת "האסייתית", שפעת "הונג-קונג", שפעת "העופות" ושפעת"החזירים".
נגיפי שפעת חדשים צצים בהרבה מקרים במזרח הרחוק ובמיוחד בסין.
מאגרים של נגיפי שפעת נישאים ללא גרימת מחלה על ידי עופות מים וציפורים נודדות המקיפות את כדור הארץ כולו פעמיים בשנה. בסין קיימת אוכלוסייה גדולה וצפופה של אנשים, תרנגולות, אווזים, ברווזים וחזירים.
הקשר הקרוב בין מינים אלה לבין עצמם ולבין ציפורים נודדות מאפשר שילוב של זני נגיף השפעת והסיכוי להופעת מין חדש ואלים הוא גבוה יחסית. האפידמיולוגים מודעים היטב לסיכון זה והם מנטרים את זני השפעת באופן צמוד וקבוע.
מה הקשר בין ייצור "תעשייתי" של חיות משק ובמיוחד ענף הלול לבין הופעת מגפות מסוכנות לבני אדם?
ובכן אין קשר. יש השערות כי מקורם של נגיפי שפעת היה דווקא בשווקים של עופות חיים. אבל רוב המגפות לא
היו קשורות למשקים חקלאיים כלל. השפעת הספרדית התפרצה בארה"ב כשתעשיית העופות עוד לא היתה קיימת.
המגפות הקשות של – קדחת צהובה, דנגי, אבולה, ניפה, זיקה מארס, האיידס ואחרות, התחילו רובן באפריקה,
מקורן היה בקופים, בעטלפים ובגמלים. חלקם מועבר על ידי יתושים ללא כל קשר לחקלאות מודרנית. יתירה
מזאת, כאשר מופיעה שפעת בעופות מהזנים המסוכנים לבני אדם (7H, 5H (משמידים את העופות מיידית בלולים
הנגועים ואף בסביבתם. לכן דווקא החקלאות האינטנסיבית, התעשייתית, בטוחה הרבה יותר מאשר החקלאות
הפרימיטיבית, הודות לניטור בריאותי רצוף ומניעת מגע עם עופות נודדים.
ומה בקשר לאקלים?
זאת שאלה אחרת לגמרי. התחממות כדור הארץ היא תופעה מדאיגה ביותר וכמובן, אין לזלזל בה כלל. אין ספק
שבירוא יערות העד בברזיל, באינדונזיה ובאפריקה היא איום חמור על שלום העולם. נכון גם לייחס חלק נכבד
מהתופעות לשימוש באדמות ובמים לייצור מספוא לחיות משק.
כמו כן פליטת גזי חממה על ידי בעלי חיים היא בכמות ניכרת, אך אינה מתקרבת לתרומת התחבורה, החשמל והתעשייה. שינוי האקלים גורם לחדירת יתושים לצפון כדור הארץ ואיתם שלל מחלות אקזוטיות. העולם חייב להסתכל על נושא חיוני זה ברצינות רבה ולהתחייב
לצמצם את הנזקים המצטברים בכל דרך אפשרית – חיפוש אחר אנרגיות מתחדשות, בנייה ירוקה, תחבורה ציבורית נגישה וגיוס המדע והטכנולוגיה לשיפור מערכות הייצור וכו'. גם החקלאות חייבת להתגייס ולמצוא דרכים נוספות להאבסת בע"ח ולחסכון במשאבים. היכולת לספק מזון לאוכלוסייה של מיליארדי בני אדם היא בעיה חשובה שהחקלאים יהיו חלק מפתרונה. אך הפסקה מוחלטת של ייצור בשר, חלב, גבינות וביצים אינה עומדת לדיון.
איך מונעים פנדמיה?
מגפת הקורונה העוברת עלינו יכולה לשמש דוגמה מצוינת איך מתחילה מגפה, איך היא מתפשטת ואיך ניתן
להתארגן ולצמצם את נזקיה, אם לא למנוע אותה לגמרי. העולם לומד שאין גבולות היכולים למנוע התפשטות
ויראלית של מחלה מידבקת חדשה. המדינות למדו כי בעת חרום קשה למצוא חומרים וציוד למיגון צוותים רפואיים ומכונות הנשמה.
שלטונות הבריאות, ארגונים בינלאומיים וחוקרים נוכחו לדעת עד כמה חשוב להעמיד לרשות העולם כל פיסת מידע על גורמי מחלה,
תכונותיהם והתנהגותם. הטכנולוגיות של הרפואה והביולוגיה המודרניים נותנות בידינו כלים שעליהם אפשר היה רק לחלום בעת המגפות הקודמות בהיסטוריה. מכוני מחקר, בתי חולים וארגונים בינלאומיים משתמשים בבנקים של רצפים גנטיים של נגיפים, מפרסמים באופן שוטף על בידודים חדשים ומאפשרים לחזות מראש התפתחויות מסוכנות. הסיכוי לעצור מגפה נוספת בעתיד הקרוב טוב יותר מאי פעם. נקווה שאמנם כך יהיה. ואשר לעולם העופות והחקלאות בכלל, גם אנו מצווים להיות עירניים
ומוכנים לתרחישים בלתי צפויים, שהרי הם כיום בהחלט צפויים.
