חיטוי ברפתות חלב בישראל -חומרי חיטוי נפוצים

שמירה על הסביבה נקייה והיגיינית ברפתות חלב אינה רק אמצעי לשיפור תנאי המחייה של בעלי החיים – היא תנאי קריטי למחלות, לשמירה על איכות החלב, ולהגנה על רציפות התפעול במשקים. וחלק בלתי נפרד מהניהול היומיומי והתחזוקה התקופתית,  לחיטוי הרפת נעשה שימוש במגוון רחב של חומרי חיטוי ייעודיים, שכל אחד מהם נבחר בקפידה בהתאם  לבטיחות, ויכולת ההתאמה שלו לציוד ולבעלי החיים.ק

תרכובות מבוססות כלור, אמוניום רבעוני וחמצן הן מהחומרים הנפוצים ביותר ברפתות בישראל ובעולם, וכל אחת מהן מציעה יתרונות ומאפיינים ייחודיים. לצד בחירת חומרי החיטוי, חשובה לא פחות קביעת נהלי ניקוי קפדניים, תדירות טיפולים מותאמת ומוכנות לתגובה מהירה בעת התפרצות מחלות. במדריך זה נסקור את החומרים המרכזיים, את היתרונות והחסרונות שלהם, עקרונות העבודה הנכונה לשמירה על בריאות העדר והמערך החקלאי הכולל.

חומרים מחטאים נפוצים: בשגרה, רפתות החלב משתמשות במגוון חומרי חיטוי כימיים להשמדת גורמי מחלות (חיידקים, וירוסים ופטריות). החומרים העיקריים כוללים בין היתר

• תרכובות על בסיס כלור: לדוגמה היפוכלוריט (אקונומיקה) או אבקות ייעודיות דוגמת "קלור-בק" ו"אט-וט". חומרים אלו יעילים מאוד נגד מגוון רחב של פתוגנים, אך יש להשתמש בהם במינון נכון כדי למנוע פגיעה בציוד או בשאריות כימיות תרכובות כלור זולות ונפוצות, אך הן עלולות להיות קורוזיביות ומדיפות ריח חריף. לעיתים משתמשים בכלור גם לטיפול במי השתייה ברפת בריכוז נמוך לחיטוי קווי המים​

• תרכובות אמוניום רבעוני (QACs): חומרים אלה (כמו בנזלקוניום כלוריד) יעילים נגד חיידקים ונגיפים רבים. הן פחות קורוזיביות מהכלור, אולם יעילותן נגד פטריות מוגבלת​. QACs נחשבים "רכים" יותר לבעלי החיים והציוד, ולכן בשימוש גם במרפאות וטרינריות ומתקני בעלי-חיים.

• תרכובות פרו-חמצן: כגון מי חמצן מיוצב או חומרים כמו Virkon S (אבקת "וירקון"). חומרים מחמצנים אלה יעילים לחיטוי טווח רחב של מזהמים. הם מתפרקים לחמצן ומים ואינם משאירים שאריות רעילות, ולכן נחשבים "נקיים" יותר משאר החומרים​. בריכוזים מבוקרים, חומרי פרו-חמצן גורמים פחות גירוי לעור ולריריות לעומת כלור.

תדירות החיטוי ונהלי הניקוי: ניקוי הלכלוך הגס (זבל, שאריות מזון) מבוצע יומיום ברפת, באמצעות גורפי זבל אוטומטיים או טרקטור, על מנת לצמצם הצטברות מזהמים. פעולת החיטוי הכימי המקיף בסביבה עצמה (רצפות, קירות, ציוד) מבוצעת באופן תקופתי – בדרך כלל אחת ל-3 עד 6 חודשים – כמניעה שוטפת​. במילים אחרות, מקובל לערוך "סבב חיטוי כללי" בכמה מועדים קבועים בשנה, בנוסף על הניקיון היומיומי. עם זאת, במקרים של התפרצות מחלה ברפת או זיהום חריג, יש להעלות באופן דרסטי את תדירות החיטוי – עד כדי חיטוי יומי של המתקן עד לבלימת ההתפרצות​. למשל, בעת אירוע חריג של מחלה מדבקת (כגון פה וטלפיים בבקר), ההנחיות קובעות חיטוי מיידי ושוטף של הסככה והציוד בכל יום על מנת למנוע התפשטות

בנוסף לחיטוי המתקן עצמו, חלק מהנוהלים כוללים חיטוי מונע ב"נקודות תורפה": נהוג להציב אמבטיות טבילה עם תמיסת חיטוי לחיטוי מגפי עובדים בגלישה בין אזורי הרפת, וכן מחסומי חיטוי לגלגלי רכבים בכניסה למשק, בייחוד בתקופות סיכון. כך למשל, בעת חשש להתפרצות מחלה כמו פה וטלפיים, נדרש לחטא כל כלי רכב או אדם הנכנס לחווה באמצעות שטיפת גלגלים ונעליים בחומר מחטא יעיל (כגון אבקת כלור בריכוז גבוה) פעולות אלה – למרות שאינן מכוונות ישירות לפרות – חיוניות לביו-בטיחות המשק ולמניעת החדרת גורמי מחלה מבחוץ. גם חיטוי מזרנים ומצעי רביצה מתבצע לעיתים באמצעות פיזור אבקות מחטאות (לדוגמה אבקת סיד כבוי מעורבת בכלור) המסייעות לייבוש המצע ולהפחתת עומס חיידקי ובריח​. בשוק הווטרינרי בישראל קיימים תכשירים רב-תכליתיים שמשמשים לרוב שימושים אלה; למשל, החומר "וירוסיד" מיועד לחיטוי מבנים חקלאיים (לולים, רפתות, דירים), ציוד וכלים, לחיטוי נעלי העובדים בכניסה, ואפילו לחיטוי מזרני קירור ברפת למניעת ריחות ואצות​. דוגמה נוספת היא שימוש רציף בחומרי כלור ברפת כדי למנוע התפרצויות של סלמונלה ופתוגנים סביבתיים אחרים – כפי שנהוג בלולי הטלה, שבהם חיטוי קבוע בכלור הוכח כמצמצם סיכון להתפרצות סלמונלה חריפה

שיטות יישום – ידניות מול אוטומטיות: יישום החיטוי ברפת יכול להיעשות בצורה ידנית או בסיוע אמצעים אוטומטיים. ברפת ממוצעת הנוהג הרווח הוא ריסוס ידני – צוות הרפת (או קבלן שירות) משתמש במרססי לחץ, שטיפה בקצף (foam) או קיטור, להתזת חומר החיטוי על המשטחים לאחר ניקוי ראשוני במים וסבון.

שיטה ידנית מאפשרת גמישות במיקוד על אזורים קריטיים (כגון תאי המלטה, אמבטיות שתייה, רצפת מכון החליבה), אך תלויה בקפדנות העובדים. לעומת זאת, בחלק מהרפתות המודרניות מותקנות מערכות חיטוי אוטומטיות: למשל מערכת ערפול (Fogging) שיכולה להתיז ערפל דק של חומר חיטוי בכל חלל הסככה בלחיצת כפתור, או מערכת ממטרה ייעודית להתזת חומר חיטוי על רצפת הרפת לאחר שפינוי הזבל. מערכות אוטומטיות כאלה פועלות לרוב כשהמבנה ריק או כאשר הפרות אינן באזור (כדי למנוע חשיפת בעל החיים ישירות לכימיקלים). ישנן גם מערכות CIP (Clean-In-Place) אוטומטיות לצינורות ומכלי החלב – במכון החליבה עצמו – המזרימות באופן מחזורי תמיסות ניקוי וחיטוי בתוך הצנרת ללא פירוק ידני. מערכות אלה מנקות את ציוד החליבה בסיום כל חליבה באופן אוטומטי, לרבות שטיפה בסיסית, שטיפה חומצתית וחיטוי סופי, בהתאם להנחיות יצרן הציוד.

כאשר מדובר בניקוי הרצפות והזבל, רבים מהמשקים בארץ הצטיידו במגרפות אוטומטיות (Scrapers) או אף רובוטים לניקוי רצפה. רובוטים כגון אלה נוסעים במסלולים מוגדרים ברפת מספר פעמים ביום, גורפים את הזבל הנוזלי והמוצק מהמעברים אל תעלות הניקוז. אף שפעולתם היא ניקוי מכני ולא חיטוי כימי, יש להם תרומה עקיפה בהפחתת כמות המזהמים בסביבת הפרות. רצפה נקייה ויבשה יותר מפחיתה את עומס החיידקים שעימם הפרה באה במגע, ובכך מקטינה את הסיכון למחלות עטין וטלף (ועל כך יורחב בהמשך הדוח). בנוסף, במערכות חליבה רובוטיות (אוטומטיות) מושם דגש על חיטוי: הזרוע הרובוטית שוטפת ומחטאת את העטין של הפרה לפני החליבה ואחרי החליבה, וחלקי הציוד הבאים במגע עם החלב (כוסות החליבה, צנרת החלב) עוברים חיטוי עצמי בין פרה לפרה באופן אוטומטי. לסיכום, השילוב של ניקוי יומי שוטף, חיטוי תקופתי יסודי, ושימוש באמצעי עזר אוטומטיים, הוא הנוהג המומלץ לשמירה על רמת תברואה גבוהה ברפת חלב​