עמית בן הלל מקיבוץ פלמחים נסע בשליחות "צ.ח.מ אפיקים" לנהל רפת בסין, והפך ליועץ מבוקש בתחום, לא לפני שנקלע לסדרת חוויות והרפתקאות שכוללות, בין השאר, סיפור אהבה, וחלק אינטימי של חמור שהוגש לו כמחווה של כבוד
לא ברור איך ראוי להגיב על התיאורים והסיפורים שהביא עמו עמית בן הלל מסין, בחופשתו האחרונה: לצקצק בלשון ולהצטער עליו שנקלע לג'וב ולצורת חיים מוזרה כל כך, או דווקא לקנא בו, שהעז ושבר חזק ורחוק, אל האקזוטיקה האוריינטלית, בשנים שאנחנו מדשדשים דרכנו בבטחה נינוחה אל המוכר והידוע מראש.
ואולי הדילמה מיותרת: להצטער עליו לא צריך, כי אחרי הכל, הוא תמיד יכול לארוז ולחזור, יש לו לאן – בית בקיבוץ; ארבע בנות חמודות, משתי נשים-לשעבר; בת זוג סינית חיננית שתיסע אחריו עד סוף העולם – וגם לקנא מיותר: בדידות נידחת באזור שבו לא מסתובבים זרים רבים; חורף ארוך, שהקור צונח בו ל-40 מעלות מינוס; טלוויזיה שמקרינה בעיקר חומרים מקומיים.
אז מה כן? עזבו, אל תדאגו לו. בפגישה מתגלה עמית כסטואיקן שקשה להוציאו משלוותו, וכשהוא אומר ששום דבר אנושי לא זר לו, ושום סיטואציה כבר לא מפתיעה או מזעזעת אותו – גם לא, למשל, איבר מין עסיסי של חמור שמגישים לו מארחיו בצלחת, דליקטס כמחווה של כבוד – אפשר להאמין לו.
רפתן מגייס כספים
עמית התגלגל להרפתקה בסין, כשם שהוא מתגלגל כל חייו. כשם שהתגלגל, למשל, לקיבוץ פלמחים: הוא יליד נס-ציונה (55), שבנעוריו היה נער חופים שבילה שעות וימים בחוף פלמחים. "שם הכרתי חבר'ה מהקיבוץ, והם אמרו לי: למה לך לנסוע ולחזור כל יום. יאללה, בוא ותישאר בקיבוץ". כך, לדבריו, הגיע עם אשתו אל פלמחים בראשית שנות השמונים, ונכנס לעבוד בנגרייה. כיוון שהיתה סמוכה לרפת, וכיוון שהוא אוהב פרות יותר מקרשים ומאנשים, עבר כעבור כמה חודשים לעבוד ברפת.
במשך כמה שנים ניהל את הרפת בפלמחים, וכשהועברה והתאחדה עם הרפת של גת, היה ממקימיה ומנהלה של הרפת המשותפת. לפני שנתיים וחצי פנו אליו מ"צ.ח.מ אפיקים", והציעו לו לנסוע ולעבוד מטעמם בסין, והוא אכן היה בשל בהחלט לאתגרים ולהרפתקאות חדשות, ובמילים אחרות: הגיע זמנו להתגלגל הלאה. "משקיע סיני הקים חוות פרות ענקית, שהיתה מיועדת ל-10,000 חולבות, במחוז חנאן שבמרכז סין, וביקש מומחה מישראל שינהל אותה. חשבתי שזה יכול להיות שינוי מרענן, והלכתי על זה. אחרי טיסה ארוכה ומעייפת הגעתי למקום המיועד. פרות לא היו שם, רק עגלות, והתברר שהחברה של המשקיע נקלעה לקשיי תזרים כספיים. מה היה לי לעשות? שנה שלמה עזרתי לו לגייס כספים. הייתי זר-מחמד: הוא הלביש אותי חליפה ועניבה, לראשונה בחיי, והייתי הולך אתו לארוחות ערב ולפגישות, מסביר באנגלית שבורה לאנשי עסקים על הרפת הישראלית, ולמה כדאי להם להשקיע בחווה של המשקיע שלי".
בשוק הסיני האינסופי, מספר עמית, פועלות חברות מערביות רבות, שמספקות לסינים ציוד חליבה ובונות חוות לייצור חלב, מהמסד עד לטפחות. הזרוע הסינית של צ.ח.מ אפיקים, מטעמה מועסק עמית, אינה הגדולה שבהן, אבל היא נמרצת ויצירתית, כמצופה מחברה ישראלית, ופועלת בדרך חכמה משלה: היא מאתרת חוות גדולות, מכניסה אליהן את ציודה, מעלה את תנובתן, וכך, כששמה והישגיה הולכים לפניה, כובשת חווה אחר חווה. זה גם מה שעשתה בפרובינציה הענקית, שינגיאנג שבמערב סין. "זה מעין אזור פיתוח ענקי, עשיר במחצבים", מספר עמית, "והממשלה הסינית מעודדת שם פיתוח אדיר ודוחפת השקעות. בקיץ הטמפרטורה באזור מגיעה ל-35-30 מעלות, ובחורף יורדת ל-40 מינוס".
עמית בן הלל. ברפת בסין (צילום: מהאלבום הפרטי)
בארבע חוות גדולות בארץ הגזירה הזאת התחיל עמית לעבוד לפני קצת יותר משנה, ותוך זמן קצר הוכיח למיליארד סינים, שהם אולי אינם טועים לעולם, אבל גם לא יודעי כל: הוא הקפיץ את תנובת החלב הממוצעת לפרה משישה טון לשמונה ויותר. "עיקר השינוי שעשיתי היה בתזונה ובניהול החליבה בעזרת תוכנת הניהול אפימילק", הוא מספר. "העובדים היו בורים וחסרי ידע בתחום המקצועי. החוות שלהם גדולות אבל חסרות יעילות במידה משוועת. את מה שעושים בארץ שלושים עובדים, עושים שם 250. כשהצעתי לבוסים: בואו נייעל את העבודה, ונפטר עובדים, אמרו לי: בשום אופן לא. אנשים צריכים לעבוד. אתה תתעסק בצד המקצועי".
כלב לארוחת צהריים
וזה מה שהוא עושה: מייעץ ומדריך. "אני עצלן, לא אוהב לעבוד קשה. עובד עם הראש", הוא מתוודה, ומצית עוד סיגריה. מדי יום הוא יוצא בעשר בבוקר, ונוסע, מלווה באסיסטנטים מקומיים – בוגרי פקולטות לגידול בעלי חיים, שהכשיר בעצמו – לבקר, על פי תור, בחמש החוות, ולהשיא עצות למנהל המקומי. בשבע בערב מסתיים יום עבודתו. "אני חי בקהילה של כאלפיים נפש, שכולם מתפרנסים מחלב, וממפעל לשמרי בירה", הוא מספר. "כמו כולם, אני גר בבית דירות ענקי, אבל הדירה שלי גדולה ומאובזרת, הלוואי עלי כזאת בארץ. יש לי טלוויזיה, אינטרנט, שאני קורא בו ספרים, אני מנגן בגיטרה ועושה כושר".
ויש לך גם אוכל סיני כמה שאתה רוצה.
"האוכל הסיני זה לא מה שמכירים בארץ. זה עולם לגמרי אחר. שמע סיפור: באחד מסופי השבוע באים ולוקחים אותי לשוק כלבים. אומרים לי: תבחר לך כלב. לא הבנתי. 'אני לא יכול לגדל כלב', אני אומר להם, והם צוחקים: 'זה לא לגדל, זה ארוחת הצהריים שלך'. כמובן שסירבתי, אבל ראיתי איך זה עובד: ליד השוק שוחטים את הכלב שבחר הקליינט, פושטים ממנו את הפרווה, ועל המקום מבשלים, או מכינים לאנשים לקחת הביתה. גם איבר מין של חמור, שנחשב דליקטס סוף הדרך, לא אכלתי, למרות שהבטיחו לי שאם אוכל אותו, יהיה לי כזה גדול…"
מי צריך לדבר
ברשותך, נדבר רגע על חברתך הסינית. היא מיועדת להיות אשתך השלישית?
"קוראים לה ין הונג ג'ו. 'הונג' זה 'אדום' בסינית, לכן שמה בישראל הוא שני. הכרתי אותה בעיר הראשונה שבה גרתי, כשהגעתי לסין. היא היתה השכנה שלי, וביקשה שאלמד את בתה היחידה אנגלית. נתתי שיעור אחד לבת, ואת השיעור השני הייתי אמור לתת לה, לאימא, והיא היתה אמורה ללמד אותי סינית. ככה זה התגלגל".
"סינית לא תשמע אותנו מדברים. אני יכול קצת להסתדר בשפה, לעמוד על המקח, לכוון את נהג המונית לכתובת שלי, אבל לא יותר. אנחנו בכלל לא מדברים יותר מדי. לא צריך. האישה הסינית היא לא כמו האישה הישראלית, או המערבית.
"בהתחלה לא, אבל אחרי תקופה למדתי לקבל את זה, וליהנות מזה. היא כמובן היתה רוצה להתחתן, אבל אני מסביר לה שלא זה מה שקובע".
היא צריכה להאמין לך. היא מאושרת איתך?
"אושר זו מילה גדולה. מי מאושר? אבל אין ספק שאני מעשיר את חייה, מעצם היותי זר. היא טיילה אתי בסין במקומות שלא חלמה להגיע אליהם, וכבר ביקרה אתי בארץ פעמיים, ומאוד נהנית כאן".
ואתה מאושר?
"ואתה מאושר? מי מאושר? אגב, הסינים הם אנשים הרבה יותר שמחים מאתנו. אין אצלם רכושנות, או קנאה בשכן שיש לו מכונית יותר גדולה או משכורת יותר טובה – ושלא תהיה טעות: כאן הקפיטליזם מוחלט. לצד מרצדסים וג'יפים יוקרתיים, אתה רואה אנשים שאפילו אופניים אין להם. הבעלים של החוות היא הממשלה, אבל מנכ"ל הקהילה הוא אדם מאוד עשיר, ויש דירות מפוארות ודירות פשוטות, והמשכורות משתנות בהתאם לתפקיד. אין יותר קומוניזם. בגדול, הסינים הם אנשים מאושרים".
מהן תוכניותיך לעתיד?
"להמשיך כמה שאוכל. טוב לי ככה. החיים שלי בסין. הבנות באות לבקר אותי, היו אצלי כבר פעמיים, אני מגיע ארצה פעם בשנה. כמובן, חסרים לי החברים, ולא הייתי מתנגד לאכול לעיתים קרובות יותר את האוכל שאני אוהב – לחם טוב, חמאה, זיתים, גבינה, חומוס ופלאפל".
