משה גרין, חקלאי ויזם חקלאי
כמה הפגנות של חקלאים נערכו בשבועיים האחרונים, כמה זעם, כמה כעס אמיתי על המצב אליו נקלענו. חוק ההסדרים החדש כולל רפורמות רבות על חשבונם של החקלאים ואין איש, בכנסת, שיעמוד לצידנו. לפני הבחירות כולם חיזרו אחרינו – הליכוד, כחול לבן, יש עתיד. כולם באו וביקשו שנצביע עבורם. שהם-הם הפתרון עבורנו והם אלה שיסייעו לנו.
והנה, אותן מפלגות שחיזרו אחרינו הן אלו ששותפות לממשלה שיצאה נגדנו בריש גלי.
הקרב ממשיך. אחרי שורת ההפגנות והראיונות בתקשורת שכרו מתנגדי הרפורמה בחקלאות משרד לובינג כדי להילחם ביוזמה שאותה מקדמים שר האוצר אביגדור ליברמן ושר החקלאות עודד פורר כדי להוזיל את מחירי הירקות והפירות לציבור. גם למרכז השלטון האזורי (המועצות האזוריות), תנועת המושבים, התאחדות חקלאי ישראל, שולחן הארגונים הכלכליים הקיבוציים, מועצת החלב, הקיבוץ הדתי ועוד יש משרד לובינג שסביר להניח שיפעילו.
אך הבעיה, בעיני, לא נעוצה בהפגנה כזאת או אחרת, לא במשרד לובינג כזה או אחר.
החקלאים, כמו העצמאים גדולים מדי, מפוזרים מדי ולכן קל לפגוע בהם. מדובר הערב רב של אנשים והפוליטיקאים לא יודעים לשייך אותם למחנה או קהל כלשהו.
לכן, החקלאים צריכים להתאחד יחד, כגוף אחד שיסייע להם לדאוג לעצמם ולזכויותיהם. יש כל כך הרבה גופים שדואגים לחקלאים ומה שיוצא הוא בוקה ומבולקה של יותר מדי ארגונים שלא עושים, בסופו של דבר, יותר מדי למען החקלאים.
זה לא חייב להיות גוף פוליטי אך זה גוף שהפוליטיקאים חייבים להכיר אותו, לעבוד ולהתנהל מולו. להבין שלחקלאים יש "אבא" בהקשר הזה ומולו מתנהלים, בלי להחליט על גזירות שייכנסו לחוק ההסדרים ורק אז להתחיל לדבר עם אלה שאמורים לספוג אותו.
אחיי החקלאים, הבחירות האחרונות הוכיחו לנו שכשאנחנו מתפזרים – אנחנו מפסידים. לקראת הבחירות הבאות, לכשיהיו, עלינו לבוא ככח אחד חזק ולשנות את המצב.
